יובל ירין ים המלח בע"מ נ' המילניום השביעי בע"מ

פסק דין

1. זהו פסק דין בתביעה לפינוי מושכר, שהינו חנות ב"קניון עין התכלת" שלחוף ים המלח. הוחלט לקבל את התביעה ולהלן הנימוקים:

2. התובעת הינה בעלת הזכויות בחנות, המהווה חלק מיחידות 7א' ו-7ב' בקניון (להלן:"הנכס" או "המושכר").

ביום 14.3.04, נכרת בין הצדדים הסכם שכירות, לפיו שכרה הנתבעת מהתובעת את הנכס, החל מיום 1.4.04. תקופת השכירות ע"פ החוזה היתה 5 שנים, עד ליום 31.3.09 כאשר בסעיף 25 להסכם, ניתנה לנתבעת זכות להאריך את תקופת השכירות למשך 5 שנים נוספות.

במבוא להסכם הוצהר, כי ברצון הנתבעת לשכור את המושכר לצורך הפעלת "... חנות מזכרות, קוסמטיקה, מוצרי בריאות וביו טכנולוגיה, מוסיקה, מזון בריאות, וטיפולים...", ובהמשך הצהירו הצדדים: "והואיל וברצון המשכיר להשכיר את המושכר לשוכרים למטרה הנ"ל בלבד... ". בסעיף 1 להסכם, התנו הצדדים, כי המבוא להסכם הינו חלק בלתי נפרד מגוף ההסכם.

בסעיף 6 להסכם התחייבה הנתבעת "... שלא להעביר הסכם זה ו/או איזו זכות הנובעת ממנו לאחר/ים וכמו כן, שלא להשכיר לאחר/ים את המושכר ו/או שלא למלסור ו/או להתיר את השימוש במושכר, או חלק ממנו, לאחר/ים ללא הסכמתו בכתב של המשכיר.

בסעיף 8 להסכם, הותנה : "השוכרים מתחייבים שלא לעשות כל שינוי במושכר מבלי לקבל מראש רשות בכתב לכך מאת המשכיר. הוסכם כי מבלי לפגוע בזכויות המשכיר ובכל סעד אחר שי ש למשכיר במקרה של הפרת סעיף זה ע"י השוכרים, הרי כל תוספת או שינוי אשר יעשו במושכר, יחשבו כרכושו של המשכיר, אלא אם ידרוש המשכיר מהשוכרים לסלקם ובמקרה כזה על השוכרים לעשות זאת על חשבונם ולמשכיר אף הזכות לעשות זאת על חשבון השוכרים.

בסעיף 11 להסכם, התחייבה הנתבעת, לשלם לתובעת דמי שכירות חודשיים בשיעורים הנקובים בסעיף, מתוך מחזור המכירות החודשי של הנתבעת בחנות, "...אך לא פחות מסך חודשי השווה ערך בשקלים של 46,000 ₪ בתוספת מע"מ כשסכום זה צמוד לעליית מדד המחירים לצרכן, מיום חתימת הסכם זה ועד ליום כל תשלום בפועל...". הותנה, כי שיעורי התשלום מתוך המחזור, ישתנו בהתאם לסכומי הכנסות הנקובים בהסכם, אשר גם הם הוצמדו למדד. הוסכם, כי יופקדו שיקים על הסכום המינימאלי הנקוב לעיל.

סעיף 17 להסכם, פירט את ההוראות לעניין ביטוח הנכס ע"י הנתבעת. בין היתר הותנה, כי הביטוח יבוצע בחב' ביטוח, שתאושר מראש על ידי המשכיר, כאשר הנכס יבוטח בערך כינון. הותנה, כי תגמולי הביטוח ישולמו ישירות לתובעת (למעט בגין נזקי צד ג') וכן הותנה, כי התובעת תהיה מבוטחת, או מוטבת על פי הפוליסה לפי העניין.

סעיף 36 להסכם, פירט את הסעיפים היסודיים, ובהם סעיפים 6,8,11,17, האמורים לעיל.

3.התובעת טענה, כי הנתבעת הפרה את החוזה בין הצדדים, בכך שלא המציאה לידיה פוליסת ביטוח, בהתאם לסעיף 17 להסכם, לא שילמה את הפרשי ההצמדה, בגין דמי השכירות החודשיים במהלך תקופה ארוכה, בניגוד להוראת סעיף 11 להסכם, וכי השכירה חלק מהמושכר בשכירות משנה לצד ג', לצורך הפעלת סוכנות נסיעות, ללא הסכמת התובעת, בניגוד להוראת סעיף 6 להסכם, ולצורך כך ביצעה שינויים במושכר ללא רשות, בניגוד להוראת סעיף 8 להסכם. כמו כן, טענה התובעת, כי בכך שהתירה לצד ג' לנהל במושכר סוכנות נסיעות, הפרה הנתבעת, התחייבותה לעניין מטרת השכירות, בניגוד להסכמת הצדדים והצהרותיהם, אשר פורטו במבוא להסכם, כאמור לעיל.

התובעת טענה, כי על אף שמעשיה של הנתבעת, עולים כדי הפרות יסודיות של הסכם השכירות, והקנו לה זכות לבטל את ההסכם, הרי שהיא פנתה אל הנתבעת, התריעה בפניה על ההפרות ודרשה ממנה לתקנן, וזאת, בין היתר, במכתב ב"כ התובעת מיום 14.8.2011, אלא שהנתבעת מאנה לתקן את ההפרות, והמשיכה להפר את החוזה במחדליה ובמעשיה, בדרכים האמורות לעיל. לטענת התובעת, באין מוצא אחר נאלצה להגיש תביעה זו.

4.הנתבעת טענה כי לא הפרה את ההסכם בין הצדדים .

לטענתה, לא רק ששילמה את מלוא דמי השכירות שהגיעו לתובעת מאז תחילת השכירות, אלא ששילמה ביתר סכומים המסתכמים במיליוני ₪.

הנתבעת טענה, כי מדי שנה ביטחה את הציוד בחנות כנדרש, אלא שנבצר ממנה להציג את הפוליסות, בשל שריפה שהתחוללה במפעלה, בה הושמדו המסמכים. לתצהיר מנהל הנתבעת, צורף מסמך שהינו לטענת הנתבעת, רשימה נספחת לפוליסת ביטוח לעסקיה, לרבות המושכר, לתקופה שמיום 1.9.2011 עד 31.8.2012.

הנתבעת הכחישה, כי השכירה חלק מהנכס לצד ג' בשכירות משנה. לטענתה, רק הקצתה שטח בתוך המושכר, להכנסת קבוצות תיירים שאורגנו על ידי חברת "רובין טורס" וזאת, על מנת להגדיל את המכירות בעסק, מה שצפוי היה להטיב גם עם התובעת, אשר דמי השכירות ששולמו לה, נקבעו כשיעורים קבועים מהכנסות הנתבעת.

אשר לשינויים במושכר, טענה הנתבעת בין היתר, כי מדובר בקיר גבס אשר ניתן להסירו בקלות תוך זמן קצר, והציעה לעשות כן עתה.

הנתבעת טענה, כי התביעה הוגשה על ידי התובעת בחוסר תום לב , רק משום שהנתבעת סירבה להשכיר לתובעת חלק מהמושכר, בשכירות משנה, ומשום שהנתבעת מתחרה בעסקיה של התובעת.

5.לתובעת העיד מנהלה, מר יוחנן גלאם, ולנתבעת העיד מנהלה, מר אורי בן חור. הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה במהלך הדיון אתמול.

לאחר שבחנתי את הראיות ושקלתי טענות הצדדים, סבורני כי יש לקבל את התביעה.